פסק-דין בתיק ת"א 7371-03-10

נתוני רקע

1.         בתאריך 26.7.09 ארעה תאונת דרכים בה ניזוקה מונית מס' 78-437-25 (להלן - "המונית") של התובע. בתאונה הייתה מעורבת מכונית נוספת השייכת למרכז הבהאים ומבוטחת אצל הנתבעת. נטען כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של נהג מכונית זו, בשם דלתון אוברן וודן (להלן - "וודן"). נטען כי נזקי המונית בעקבות התאונה עלו לסך של 50,845 ש"ח. מכאן התביעה.

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה, אף הוכחשה החבות.

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. הונח בפניי תצהירו של התובע, וכן תצהירו של מר אברהים מנהאל, מי שהיה נהג המונית והפעילה, אף עובר לתאונה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של וודן. בסמוך לכך הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה אשר נדונה והוכרעה בהחלטתי מיום 8.5.11. כאמור שם היתרתי הגשת כתב תביעה מתוקן מותנה בתשלום הוצאות.

4.         בהמשך הדרך הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על פיה החבות תוטל 80% על הנתבעת, בהתחשב באשם תורם של 20% מטעם נהג התובע. הנתבעת שיירה לעצמה את הזכות להגיש כתב הגנה מתוקן וראיות מטעמה בנושא הנזקים הנטענים. בסופה של דרך הודיע ב"כ הנתבעת כי נבצר ממנו להגיש חוות דעת ללא בדיקת המונית, ואף הדבר מהווה עבירה אתית לפי הוראות איגוד השמאים. על רקע זה הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. נהיר, לנוכח האמור מעלה, כי שומה עליי להידרש אך לשאלת גובה הנזק, אשר ככל שיוכח תחויב הנתבעת ב- 80% הימנו.

טענות מקדמיות

5.         בגדר סיכום טענות ב"כ הנתבעת נטענות מספר טענות מקדמיות. וכך נטען כי לא הוכחה בעלותו של התובע על המונית שהרי לא הוכחש כי בעלת הרכב היא אחת, לדר יהודית. עוד נטען כי הסכם השכירות שהוצג בגין המונית הינו לא עם התובע אלא אם חב' י.ד.ינאי. ועוד נטען כי אף המחאה ששולמה ניתנה לחב' בשם ו.יובלים (2008) בע"מ, אשר לא ברורה זיקתה לעניין התובענה דנן.

6.         הגם שהטענות האמורות, לכאורה, צריכות לפנים אין בדעתי להידרש להן כל עיקר. מלכתחילה, ככל שעסקינן ביהודית לדר, טען התובע כי הבעלות במונית שייכת לו ויהודית לדר היא אך בעלת הזכות הציבורית. הן עניין זה, ובעיקר יתר הטענות הנשמעות לראשונה בסיכום הטענות, לא בא זכרן בשום הזדמנות קודמת, ובעיקר לא בכתב ההגנה, הגם שלכאורה מכלול הנתונים האמורים גלויים לנגד עיני ב"כ הנתבעת, עוד מתחילת הדרך. מן הטעם האמור בדעתי לדחות את כל טענות הסף ולהכיר ביריבותו של התובע, לעניין התובענה שבפניי.

דוחות השמאים שבפניי וגילגולה של הפרשה

7.         לכתב התביעה המקורי צירף התובע שתי חוות דעת שהונפקו על ידי השמאי דן וולף (להלן - "וולף"). בחוות הדעת הראשונה, כך נטען ועולה הימנה, נישומו נזקי המונית בסכום של 69,556 ש"ח. בזמנים הרלוונטיים המונית הייתה מבוטחת בביטוח מקיף אצל הכשרת היישוב, חברה לביטוח בע"מ (להלן - "הכשרת היישוב"). נטען על ידי התובע שבהתאם להוראות הפוליסה מחשבים את עלות הנזק ביחס לשווי הרכב כמונית. הכשרת היישוב הייתה זכאית, איפוא, להכריז על המונית כ"אובדן להלכה" או כ"אובדן גמור" ולשלם לתובע את שווי המונית. ואולם לנוכח רצונו של התובע לתקן את המונית, שיכולה הייתה לשמש גם כרכב פרטי, הסכימה הכשרת היישוב לפצות את התובע בתשלום סך של 29,307 ש"ח. ואולם לשם כך היה צורך בהנפקת חוות דעת שנייה של וולף. בחוות דעת שנייה זו נישומו נזקי המונית בסכום של 36,244 ש"ח. בהתאם לתנאי הפוליסה קיבל התובע מהכשרת היישוב סך של 29,307 ש"ח. הוא תבע, איפוא, את הפרש נזקי המונית בסכום של 40,249 ש"ח. עוד הוא תבע בגין אובדן שישה ימי שכירות המונית סך של 1,596 ש"ח. ועוד הוא טען לירידת ערך בסכום של 9,000 ש"ח, הגם שאותה עת הוא לא הצטייד בכל חוות דעת לעניין זה.

8.         בהמשך הדרך, כאמור, הוגש כתב תביעה מתוקן. ביסודו הוא נשען על חוות דעת שלישית, הפעם של השמאי דני גורביץ (להלן - "גורביץ") מיום 20.12.12. גורביץ חולק על שתי חוות הדעת שניתנו על ידי וולף. הוא שם את עלות תיקון נזקי המונית בסכום של 72,452 ש"ח. נטען כי התובע נאלץ היה לתקן את המונית בכוחות עצמו, לאחר שנטל חלפים ממונית אחרת שהייתה בבעלותו ושאותה השבית. לנוכח זאת, כך טענתו המעודכנת, הפרש הנזקים עולה לסך של 43,145 ש"ח, לאחר שקיבל כאמור מהכשרת היישוב סכום של 29,307 ש"ח. נטען ל- 47 ימי השבתה של המונית בתקופת התיקונים, באופן שהתובע זכאי לסך של 12,502 ש"ח. עוד נטען, על יסוד חוות הדעת השלישית של גורביץ, שהתובע זכאי בגין ירידת ערך המונית לסכום של 10,000 ש"ח. ועוד נתבע תשלום שכרו של גורביץ בסך של 2,511 ש"ח. הילכך, סכום כתב התביעה המתוקן עולה לכדי 68,158 ש"ח.

9.         על יסוד התשתית האמורה בדעתי להידרש לפגמים בהתנהלותם של שני בעלי הדין.

להתנהלות בעלי הדין

10.        בסיכום טענות ב"כ התובע נטען כי במועדים הרלוונטיים, לאחר שניתנה חוות דעתו השנייה של וולף, "וכיוון שאז לא ידע את פרטי הנהג שפגע במכוניתו ואת פרטי חברת הביטוח שלו, כך שלא יכל באותו זמן לפנות לחב' הביטוח שביטחה את המכונית שפגעה במונית בדרישה שתפצה אותו בגין כל נזקיו עקב התאונה", ואף מכתב ב"כ התובע מיום 25.8.09 למרכז הבהאים לא נענה, "לפיכך נאלץ התובע לתקן את המונית בכוחות עצמו" (סעיף 9).

11.        התשתית האמורה, כך עולה מן החומר שבפניי, הינה חסרת שחר. עיון במכתבו של ב"כ התובע מיום 25.8.09 הנ"ל מצביע על כך שהוא ייחס אחריות לוודן שהרי במכתבו הוא ציין כי "עותק הודעתו במשטרה רצ"ב". עיון בעדותו של וודן במשטרה, שצורף למכתב האמור, והוא מיום 26.7.09, מצביע בעליל על כך שנרשמו פרטי הביטוח של הנתבעת, וכן מספר הפוליסה. מלכתחילה, איפוא, לא הייתה כל סיבה שבמכתב זה ידרוש ב"כ התובע "להודיעני את שם חב' הביטוח".

            משום כך כל סיפור המעשה אודות מצוקתו הלכאורית של התובע, שאינו מסוגל לנהל מו"מ אפקטיבי עם הנתבעת לנוכח העדר נתונים אודותיה, קורס מלכתחילה.

12.        כך, ככל שעסקינן בתובע. כך, אף ככל שעסקינן בהתנהלותה של הנתבעת. אין לי אלא להניח שוודן מסר דיווח לנתבעת בתכוף לאחר אירוע התאונה. לימים מסתבר כי עיקר החבות בגין התאונה רובצת על כתפיו. במצב דברים זה הייתה זכאית הנתבעת, מכל מקום, לדרוש לבדוק את המונית, בזמן-אמת לאחר אירוע התאונה, על מנת לעמוד על שומת נזקיה, ולו לשיטתה. חוות הדעת הראשונה של וולף ניתנה ביום 29.7.09. יחד עם זאת המונית לא תוקנה עד לחוות הדעת השנייה שניתנה ביום 22.11.09. משמע לנתבעת היה זמן, רב למכביר, לבדוק את המונית, לשיטתה, כאשר ניתן לעשות כן לכל הדעות, וללא כל עבירה אתית נטענת.

13.        גם כאשר הוריתי על הגשת תצהירי עדויות, תצהיר עדות הוגש אך על ידי וודן, ובסוגיית החבות בלבד. לא הונחה בפניי, איפוא, כל תשתית עובדתית לעניין גרסתה של הנתבעת באשר לגובה הנזק, לשיטתה.

14.        ועוד: שעה שהנתבעת התנגדה לתיקון כתב התביעה היא דרשה ליתן לה ארכה "להגשת חוות דעת שמאי מטעמה" (סעיף 15). אותה עת, איפוא, לא טרדה את מנוחתה כל מניעה אתית צפויה, וזו נולדה לראשונה רק לאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן.